לטפל בעצמי

לטפל בעצמי מתחיל בהקשבה פנימית, מה באמת הגוף והנפש שלי רוצים, וכאשר אני מדבר על הנפש אני יכול לקרוא לזה תודעה, רוח או כל שם אחר שמתאר את הרצונות האמיתיים שלי, כמובן שאנחנו כבר גדולים ויש לנו הרגלים שמושכים אותנו לעשות כל מיני דברים שאנחנו חושבים שטובים לנו, חלקם באמת מעלים בנו תחושת אושר רגעי, אבל אם באמת נתבונן באותם רגעים ובהשלכותיהם נראה שההרגלים האלו גורמים לנו להיות בתשוקה מתמדת להרגלים נוספים שימשיכו לתת לנו רגעי אושר קטנים... לתשוקות ולהרגלים האלו יש מחיר, והמחיר הזה הוא צבירה של מחלות והתקדמות מהירה אל הזקנה.

עכשיו נתבונן שוב בהקשבה פנימית, מה המניע שגורם לי לרצות תשוקה מסוימת? האם זה פיצוי רגשי? האם זה הרצון להיות ערני במקום או בזמן מסוים? האם זה מתוך חיבור לקבוצה שאני נמצא בה? אולי דבר אחר? במידה והתשוקה הזאת היא בתשומת לב תודעתית, אז כמובן שזה בסדר, אני מודע לדברים אותם אני עושה ואני שלם אתם, אבל במקרים רבים זה מגיע מהרגל – מהתת מודע שלנו, ושם אנחנו יכולים לפגוע בעצמנו, כשאני שבוי בתשוקותיי בצורה אוטומטית אני לא אשים לב לסימנים מקדימים של כאב ומחלה, הדעת שלי תהיה כל כך מוסכת על ידי תשוקותיי שגם אם יגיעו סימני עייפות לא אדע מה מקורם, ואם יגיע כאב לא אקשר אותו למהלך חיי – אולי אחשוב שזה המזל שלי וככה זה, אבל זה לא מדויק – המצב הוא שכל תשומת הלב שלי היא בהנאות האלו, כל האנרגיה שלי שנמצאת בתוכי היא מתוך התשוקות ולכן היא תמשיך ותתמקד בהן ורק כאשר תגיע "מהלומה" גדולה אתחיל לשים לב שמשהו לא בסדר.

לטפל בעצמי

אז מה עושים? מתחילים מההתחלה, מקשיבים לגוף, נוגעים בו, מותחים אותו עובדים עם כל מיני אזורים שלא רגילים לזוז, נושמים מלא הריאות והבטן, מתחברים גם למקומות חיצוניים של אנרגיה טבעית – ים, חורש, מעיין או כל מקום טבעי שיד אדם מיעטה לנגוע בו, עובדים גם במישור התודעתי, פחות מסכים של תקשורת דיגיטלית, ואת הזמן הפנוי למלא בסביבה תומכת אנרגטית, בשיחות עם אנשים ששומרים על טוהר המילה, שיחות של עומק ואהבה, ללא מטרות נסתרות, להכניס יותר יצירה לחיים, את המלאכות האלה שמכניסות אותנו לאזור הממוקד והיצירתי שלנו, אם זה כתיבה, ציור, גינון, פיסול או כל דבר אחר שעושה לנו טוב בלב, שמוציא את האומנות האלוהית מתוכנו.

ואם בהתחלה עולה קושי להתחיל, פונים למטפל שיעזור לנו להתחיל, כי לפעמים כשצריך, אז העזרה היא גם מבורכת.